חומרנות היסטורית כמעין הבנה חומרית של העולם

הפרדת צורות החיים העיקריות, הפילוסופים תמידהם חשבו על איזה מקום באונטולוגיה תופסת חומר פיזי וחומרי, בין אם יש לה שורש יחיד, ובין אם זה הבסיס של כל מה שקיים. הודו העתיקה וסין מעניקות לנו תורות על נצחיות העולם הפיזי. לכן, ניתן לומר כי צורות היסטוריות של חומרנות התגלו בהתפתחות הפילוסופיה. המוקדם שבהם, מזוהה עם חומר מסוים או סמל שלו, שממנו נוצרים גופים ואובייקטים שונים, ובתוכם הם מתים (מים, "אפאירון", אוויר, אש, אטומים וריקנות ...). כלומר, כפי שציין אריסטו נכון, הפילוסופים של מגמה זו האמינו כי מהותו של מקור כזה לא משתנה, זה פשוט נראה לנו ביטויים שונים.

למרות הרעיונות דומים היו פופולריים בקרב אישיםרנסנס, הוא האמינו בדרך כלל כי המאה XVII הפך למולדת של צורה אחרת של חומרנות - מכניסטית. דקארט מגדיר את החומר כמין יצור עצמאי, ותכונתו נקראת אורך. ניוטון מוסיף חוסר עקביות, אינרציה ומשקל למאפיינים של החומר הזה (הוא מאחד את שני האחרונים עם מושג המסה). הוגי ההשכלה הגדירו את העניין ככול שניתן להבין לפי רגשות ותחושות, ואפילו כל מה שקיים מחוץ לתודעה האנושית. עם זאת, הקשר בין דברים ותופעות שונות בתקופה זו נתפס על פי התמונה המדעית הרווחת של העולם כמכניזם טהור, כמו בשעונים מורכבים ענקיים, שבהם כל גלגל או בורג ממלא תפקיד מסוים.

אחד הניסיונות המעטים להסביר את הסיפורהאנושות והקשרים החברתיים על בסיס עקרונות חומריים הפכו למרקסיזם. תפקיד זה היה עצום בתורתו של פוארבך על אובייקטיביות החומר, כמו גם על הרציונליזם של הקלאסיקה של הפילוסופיה הגרמנית. קארל מרקס ופרידריך אנגלס, מייסדי המגמה הזאת בתולדות הרעיונות, הניחו את הפרקטיקה של היחסים בין האדם והעולם מלכתחילה. הם טענו שהנושא העיקרי של הפילוסופיה ככזה הוא בעיית העליונות, והכיר בעדיפות החומר כעקרון היסוד של ההוויה, כולל חברתי. כך נולדה המטריאליזם הדיאלקטי וההיסטורי.

במסגרת המושג המרקסיסטי, יוצריוהעקרונות הדיאלקטיים של הגל שימשו לא רק כדי לנתח את הטבע, אלא גם את הפוליטיקה, הכלכלה ותהליכים ותופעות חברתיות אחרות. לכן, הם פנו למכלול של נושאים הקשורים לחיי החברה בצורה חדשה. אם הפילוסופיה הקודמת ראתה רעיונות ותיאוריות ככוחות המניעים את ההתפתחות החברתית, המטריאליזם ההיסטורי מתמקד בחיים הכלכליים, ומעל לכל בתחום הפעילות המספקת מוצרי ייצור. היחסים בתחום זה, מנקודת המבט של תיאוריה זו, קובעים את כל סוגי הקשרים האחרים בין קבוצות של אנשים, ומהווים את הבסיס הכלכלי של ההוויה החברתית. וזה מאוד להיות צורות התודעה החברתית (כלומר, המוסר השורר, חוק, רעיונות, וכן הלאה).

מרקס ואנגלס הצליחו לפתוח אלמנטיםהדירות בתהליך הפיתוח והתקופות השונות. מכאן הם הגיעו למסקנה כי לא רק הטבע אלא גם החברה נעה קדימה על פי חוקים מסוימים. החומרנות ההיסטורית עוסקת לא רק בחשיפת חוקים אלה, אלא גם בבידוד שלבים בודדים בתהליך פעולתם. מדענים קראו את השלבים האלה לתצורות סוציו-אקונומיות, שמראהם משחק תפקיד לא רק ולא כל כך הרבה אנשים, כמו המוני אנשים עצומים. הם גם הציגו את החזון שלהם לגבי הסיבות כיצד המדינה מתעוררת ותפקודים, קבוצות חברתיות (שיעורים), איך הם נלחמים ומתקשרים זה עם זה, מראים את האבולוציה של המשפחה, וכן הלאה.

המטריאליזם ההיסטורי בדרכו שלובעיה אנושית. הפילוסופיה המרקסיסטית מקטינה את מהות האדם לתכונות חברתיות, למכלול היחסים החברתיים. לכן, להבנה תיאורטית של תופעה חברתית כה ניכור יש כאן תפקיד מיוחד. במונח זה תיארו מייסדי המרקסיזם תופעה מורכבת מאוד, שבה, בשל סוגים שונים של פעילות אנושית, התהליך עצמו, כמו התוצאות, הפך לכוח חיצוני כלשהו. היא מתחילה לשלוט באנשים, להפעיל עליהם לחץ, להחליף את כל הרגשות והעמדות האחרים איתם. הסיבה לכך היא ניצול, והאחרת מבוססת על בעלות פרטית על האמצעים שבהם הייצור מתבצע. לכן, הם הציעו את הדרך היחידה האפשרית לצאת מהמצב הזה שנדמה להם - שינוי בסוג הבעלות על כספים אלה - מפרט לציבור.