נושא הסוציולוגיה וההתפתחות ההיסטורית שלה

לכל מדע יש נושא משלו, שהואתוצאה של הפשטה תיאורטית, המאפשרת לנו לזהות דפוסים מסוימים בפיתוח והתפקוד של האובייקט. הספציפיות של הסוציולוגיה היא שהיא לומדת את החברה. אז בואו נראה איך מייסדי הסוציולוגיה הגדירו זאת.

אוגוסטה קומטה, שעלה עם המילה "סוציולוגיה", האמין לנושא המדע

היא חברה אינטגרלית, שבבסיסהיש הסכמה כללית. זו האחרונה מבוססת על אחדות ההיסטוריה האנושית ועל אופי האדם. מייסד אחר של המדע, המדען האנגלי הרברט ספנסר, בילה את כל חייו כשהוא רואה את החברה הבורגנית לפניו, שהבדילה ככל שגדל ושמרה על יושרה הודות למוסדות החברתיים החדשים ביותר. לדברי ספנסר, נושא הסוציולוגיה הוא חברה הפועלת כאורגניזם חברתי שבו משולבים תהליכים אינטגרטיביים עם הבחנה באמצעות התפתחותם של מוסדות חברתיים.

קארל מרקס, שחי רוב חייואנגליה, התייחסו בצורה ביקורתית לתיאוריה של קומטה וספנסר. זאת בשל העובדה שמרקס האמין שהחברה הבורגנית נמצאת במשבר עמוק וכי היא מוחלפת על ידי חברה סוציאליסטית. עד מהרה הוא יצר את ההוראה שלו, שהוגדרה כהבנה חומרנית של ההיסטוריה. לדבריו, החברה מפתחת לא על חשבון הרעיונות, אלא על חשבון הכוחות הפרודוקטיביים החומריים. בעקבות תיאוריה זו, נושא הסוציולוגיה הוא החברה כמערכת אורגנית, המתפתחת בכיוון של אחדות ושלמות באמצעות מאבק המעמדות והמהפכה.

כך, מייסדי המדעהעובדה שהנושא שלה הוא החברה כמציאות אחת. תפקיד ישיר בגיבוש גישות שונות נעשה על ידי גישות סוציו-פילוסופיות וערכיות-פוליטיות.

השלב השני בהתפתחות המדע הזה קשורפיתוחו באחדות עם מתודולוגיה. נציג תקופה זו הוא הקלאסיקה התיאורטית המתודולוגית המוקדמת. בתקופה זו (80 של המאה ה -19 - לפני מלחמת העולם הראשונה), פיתוח העקרונות המתודולוגיים העיקריים של המחקר החברתי, המודעות לגישות לאובייקט ודרכים להשיג מידע אמפירי על כך. תרומה חשובה בכיוון זה נעשתה על ידי הסוציולוג הגרמני פ 'טניס.

במהלך פעילותו המדעית, הואניתחו נתונים סטטיסטיים חברתיים, ביצעו מחקרים אמפיריים של האחוזה התחתונה של המבורג, חקרו את מצב הפשיעה ואת רמת נטיות ההתאבדות. כתוצאה מהעבודה התפתחה הסוציולוגיה האמפירית כמשמעת תיאורית.

לדברי טניס, הנושא של הסוציולוגיה נוצרסוגים של חברה, חברה וקהילה, המבוססים על יחסי הגומלין בין אנשים המונעים על ידי הרצון. עם זאת, התוכן ואת מקורות הרצון יהיה בלתי מוסבר. באותה תקופה, אדלר למד באופן פעיל את נושא הסוציולוגיה של התרבות, כלומר את הגורמים החברתיים של היווצרות ערכים תרבותיים ונורמות בסיסיות. אולם תיאוריה זו זכתה לביקורת מאוחרת יותר.

השלב הבא היה פיתוח של בוגרתיאורטית ומתודולוגית. תקופה זו נמשכה ממלחמת העולם הראשונה ועד שנות ה -70 של המאה ה -20. הנושא והמתודולוגיה של המדע נעשים קרובים יותר. נציג השלב הזה הוא הסוציולוג הרוסי-אמריקני פיטירים סורוקין, הוא יצר את "מערכת הסוציולוגיה", שהתבססה על התיאוריה והמתודולוגיה של מדידת הניידות החברתית. לדבריו, החברה היא קבוצה אמיתית של אנשים אינטראקציה, שבו מעמדו של הנושא תלוי במעשיו במגזרים של ניידות חברתית. הוראה זו מתארת, בראש ובראשונה, את נושא הסוציולוגיה.

כיום (בסוף המאה ה -20, בתחילת 21המאה, היתה הבנה חדשה של המדע הזה, אלטרנטיבה לקלאסית. לדבריו, המרכז לא היה החברה, אבל את הנושא של החברה כשחקן פעיל. בין תומכי הגישה הם א 'טורן ופ' בורדייה, הבריטים מ 'ארצ'ר וא' גידנס. כיום, הם מתמודדים עם השאלות: האם ההבנה הקלאסית של הנושא נדחית או שזה פשוט צריך להיות מפותח.