מערכת פיקודית כלכלית
מערכת הפיקוד הכלכלית שהיתהמשונה למדינות אחדות, נראתה בזכות המהפכות הסוציאליסטיות שהתרחשו בהן. הדגל האידיאולוגי של השיטה הזאת היה התפיסה של המרקסיזם. מודל זה של המשק פותח על ידי לנין וסטאלין, מנהיגי המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות. שורשי הרעיון הולכים לדוקטרינת האוטופיה החברתית. הנהגת המערכת אופיינית למדינות מזרח אירופה ואסיה במחצית הראשונה ובאמצע המאה העשרים.
כלכלת פיקוד היא מערכת של ניהוללאומי, המבוסס על ניהולו באמצעות צווים מנהליים. על פי התיאוריה המרקסיסטית, כי מכשיר כזה צריך להאיץ את התהליך של שיפור רווחתם הכללית. במקרה זה, תנאי מוקדם היה לחסל כל תחרות, שאפשר לנהל את כל הפעילות העסקית בהתאם לתכנית החובה (מדיניות) היחידה במדינה. פיתוח המאפיינים של תכנון הפיתוח בוצע על בסיס מדעי על ידי הנהגת המדינה.
בשנות ה -50 וה -80 (תקופת השיא של הקומוניסטית), כשליש מאוכלוסיית העולם התגוררה במדינות הנשלטות על ידי המערכת הכלכלית של המינהל. ההקדמה בדרך זו החלה עם הדיכוי המעשי של החירויות האישיות של האזרחים וכל קיומו מלווה בקורבנות אנושיים רציניים.
כלכלת הפיקוד של ברית המועצות התאפיינה בסימנים כאלה:
- ועדת התכנון הממשלתית קבעה כי יש לייצר את המפעלים;
- משרד הסניף הגדיר כיצד הייצור צריך להתבצע והכתיב טכנולוגיות, שכן הוא הקצה כספים;
- ועדת המדינה לאספקה החליטה היכן המוצרים יסופקו למי למכור, וגם קבע היכן לרכוש משאבים עבור מחזורי ייצור חדשים;
- ועדת המדינה על תמחור מחושב מחירי המכירה שלא השתנו במשך עשרות שנים;
- שכר העובדים מונה על ידי ועדת המדינה על עבודה ומשכורת;
- ניהול ההכנסות נמצא בידי משרד האוצר;
- ועדת המדינה לבנייה קבעה את הכיוון ואת היקף הפיתוח הייצור;
- בנקים המדינה לקבוע את כמות הכספים כי ארגונים יכולים לקחת מהם;
- משרד המסחר הכתיב אילו סחורות ניתן לייצא ואשר יש למכור באופן בלעדי בשוק המקומי.
המערכת הכלכלית הפקודה היא, לפניכל, הרס של כל סוגי הבעלות, למעט המדינה. זה נותן לשלטונות את הזכות לפקח על השימוש בכל המשאבים הכלכליים. על רקע זה, הייתה חלוקה של הטבות לשימוש אישי בתור שנקרא (או בקופון).
באופן כללי, הרעיון של תכנון הכלכלה הואסביר למדי, אבל בתוך מפעל אחד או, למשל, משק. אם אנחנו מדברים על תכנון בקנה מידה לאומי, אז זה מוביל לעיוות של חוקים אובייקטיביים של הכלכלה. זה יכול להיות רק מועיל בתקופות של מצבי חירום (מלחמות, מהפכות, אסונות טבע, וכו ').
בסופו של דבר, הסוציאליזם (המערכת הכלכלית הפיקודית) הפך לאכזבה, ומדינות נאלצו להתמודד עם חידוש הרכוש הפרטי ומערכת השוק.
שנות ה -90 הפכו לגמר עבור ברית המועצות ומדינותבמזרח אירופה במונחים של הערכת מה הושג עם כניסתה של כלכלת הפיקוד. כאשר ניתחנו, התברר כי תוצאות אלה היו עצובות מאוד. רוב המוצרים המיוצרים היו באיכות ירודה עיצובים מיושנים, ולכן לא היו ביקוש בשוק; תוחלת החיים של האזרחים ורווחתם הייתה נמוכה יותר מאשר במדינות שבחרו בדרך של כלכלת שוק. רמת הייצור של כלל התעשייה הייתה גם נמוכה משמעותית מאשר באירופה, והטבע היה מזוהם הרבה יותר.
